Si la France qui n’avait pas capitulé a pu se reconnaître – se retrouver en ses divers fragments – dans La Rose et le Réséda, si Aragon a su dire pour cette nation le génie de l’unité dans le sacrifice, il est un homme en Israël qui dit, magistralement et humblement, qu’unité et espoir sont le ressort du peuple d’Israël, sa marque de fabrique et son horizon.
L’écouter est toujours une leçon de vie, à tel point que, pour devenir poétique, son discours se passe de vers.
Si vous comprenez l’hébreu, à écouter !
הר הרצל חלקת גדולי האומה ביום הזה שבו אנחנו זוכרים את הרצח הנורא של ראש ממשלת ישראל רבין, שהיה אחד מרגע השפל של הקיום הלאומי שלנו, אז בואו נרים את הראש, ונרים את רף התביעה העצמית והערכים אותם נקבל על עצמנו ביום הזה: יש אומרים – צריך לחנך לסובלנות. עם ישראל רוצה יותר – רוצה לחנך לערבות. סובלנות היא הנכונות לסבול את האחר. ערבות היא הנכונות לסבול בשביל האחר. יש אומרים – צריך להישאר אופטימיים עם ישראל אומר – לא אופטימיות. תקווה. אופטימי הוא מי שמצפה שיהיה טוב. לקוות במשמעות היהודית זה כשאני ואתה מאמינים שאם ניקח אחריות ונפעל ביחד כדי לתקן – בטוח שיהיה טוב יש אומרים – צריך להטיל אשמה. על מי שהתרשל, שלא הבין, שעשה הסכם, שאפשר, שחטא. אני אומר – לא הטלת אשמה אלא לקיחת אחריות. אשמה פונה אל העבר, אחריות מתכוונת לעתיד. כשמדברים בשפת האשמה – כל אחד מפנה את האצבע לאחר, לזה מהמחנה האחר – ואומר: אתה אשם. כשמדברים בשפת האחריות – כל אחד יכול לומר לאחר: בוא ניקח אחריות יחד – ונתקן. הרב תמיר גרנות, ראש ישיבת אורות שאול בתל-אביב קישור לערוץ וואצאפ שבו נשלח את התכנים של הרב : https://whatsapp.com/channel/0029VbBj… יש גם קבוצת וואצאפ למי שמעדיף: https://chat.whatsapp.com/EVh9JReLMsW…